FirstCall – חדשות FirstCall – חדשות
פרסומת חיצוני
בס”ד
כששומעים את המילה “ניתוק” , אנו מזועזעים.
זו מילה קשה… ניתוק מהמשפחה, ניתוק מהחברים, ניתוק מ- האני, מעצמי?
עוד לא שמעתי אחד או אחת שמוכנים להודות שהם מנותקים מעצמם, וזה ברור…
מי מוכן להודות בפיצול אישיות ?
ובכן, הניתוק מתחיל אי שם, בעבר הרחוק.
אמנו, חוה יוצרה מהאדם הראשון ונותקה ממנו.
בהמשך, הם היו במקום שנקרא גן עדן. אבל שם היו שני עצים משמעותיים : עץ החיים ועץ הדעת.
הם היו אמורים לבחור – בחירה היא תהליך של העדפה והבחירה עצמה היא סוג של ניתוק מאחד ובחירה בשני.
בנוסף, אעפ”י שהם קיבלו הוראה מ”גבוה” לא לאכול מפרי עץ הדעת – בהחלטתם, הם ניתקו את עצמם מהבורא. הנחש פעל כ”זרז” לקבלת את ההחלטה לנגוס בתפוח.
הם הביאו שני ילדים לעולם. קין והבל….. אחד מהילדים קיבל החלטה והרג את אחיו. במעשה זה הוא גרם לניתוק. ניתוק ילד מהוריו, ניתוק אח מאח, ניתוק תפקיד נשמה מתפקידה בעולם.
וכו’ וכו’… התורה מביאה מקרים נוספים רבים של ניתוק.
לדוגמא – סדום ועמורה…. לוט התנתק מאנשי העיר. אשתו, בגין שהפנתה מבטה לעבר העיר בזמן המנוסה, נותקה מלוט (הפכה לנציב מלח).
הניתוק הוא פירוד.
הפירוד בא בעקבות החלטה שלקחת דרך זו או אחרת.
לקחת את השלם ולחצות אותו לשניים
לבצע במודע- העדפה.
כולנו הגענו לכאן במטרה להתפתח ולחזור להיות חלק מהשלם.
כולנו רסיסים קטנים שאמורים להבין שאנחנו זה לא “אני” ו- “אני ו- “אני” – אלא להבין שאנחנו במצב של רסיסים. להבין שהמצב הזה לא משרת אותנו.
שמענו כבר את הביטוי ש “אנחנו חלק מפאזל” – נכון – שמענו. נכון – לחלקנו קרה שהבנו והרגשנו לשבריר שניה את “השלמות בין כולנו”. ונכון – תוך שניות שכחנו ואנו ממשיכים להתנהל עם ה”אני” – עם האגו.
הניתוק מהשלם התעצם במהלך הדורות. יותר מלחמות, יותר התחברות ל”שפע” עלי אדמות, תחרותיות, “הדשא של השכן…” יש לי, אין לי, רוצה…., צריך……. ועוד כהנה וכהנה.
הניתוק מהשלם, שרובנו מתנהלים דרכו, לא מסייע לנו להגשים את המטרה שלשמה הגענו הנה.
הרי, לא הגענו “סתם”, לא הגענו בכדי להיות בסופו של יום מאכל לתולעים. לא הגענו במטרה להיות חולים, לא הגענו בכדי להיות עצובים, לא הגענו במטרה לרכוש רכב זה או אחר או בגד זה או אחר.
נכון, נקנה בגד ורכב, ניסע לחופש בחו”ל. כן ! נעשה זאת וזה מעולה.
אבל, נניח ונקנה 5 זוגות נעליים בחודש או נחליף רכב כל 6 חודשים…. ונאמר שיש לנו את כל מה שאנו רוצים בפאן החומרי…. עצרו רגע !! האם זה גורם לכם אושר מ ת מ ש ך ?? או רק אושר זמני ? האם אתה מסתפק בכך ?
עצור שנייה… מתי היית מאושר בפעם האחרונה ? מאושר לאורך זמן ?
ובכן, לא הגענו הנה בשביל לריב עם האחר, או לכעוס.
הגענו הנה בשביל ללמוד. הגענו הנה בשביל להבין ולדעת ש…. יש מטרה שלשמה הגענו הנה.
הגענו הנה בשביל ללמוד! לא מספרי לימוד אלא מתוך התנסות חוויתית.
הגענו הנה בשביל לחיות בהוויה אחרת. מה זאת אומרת בהוויה אחרת ?
זוכרים את הקיבוץ ? זוכרים את שלושת המוסקטרים ? אחד בשביל כולם וכולם בשביל האחד ?
כן !!! כולנו, הרסיסים שפה על פני האדמה, אמורים ללמוד להבין ולהטמיע שהמטרה שלנו זה להגיע לידי הבנה, ורמת תבונה ש- אנחנו אחד. כל אחד מאיתנו הוא חלק קטנטן של משהו עצום. שתפקידנו כ”רסיסים” זה להתחבר ל”רסיסים” אחרים ולחזור להיות “רסיס” אחד ענק גדול ושלם.
עלינו לחיות בחוויה, בהוויה ובידיעה שכל מעשה של כל אחד מאיתנו משפיע על האחר. על אפקט הפרפר כבר קראנו או ראינו בסרט אבל…. ביום יום – מי זוכר?
קח לעצמך רגע למחשבה… מי אתה ? כן…. לא מתכוונת למקצוע שלך או לתפקידים שאתם עושים ביום יום ( בן/בת זוג, אם, אב, מורה, סנדלר….. ) מי אתה באמת?
כשתשאל את עצמך את השאלה הזו…. ונכון – זו לא שאלה פשוטה, התשובה תתמהמה…. קשה למקד ולבטא את מי שאתה באמת כי….. יש “פירוד” ” ניתוק” בין מי שאנחנו ביום יום למי שאנחנו באמת.
מכיוון שאנו לא מתנהלים בהוויה של מי אנחנו באמת, ברובד הנשמה, ברובד הלב, ברובד תחושות הבטן, ברובד השכל…. אנו חיים במרחק שנות אור ממי שאנחנו באמת. זו הסיבה ש… החיים לא פשוטים ואנו ממשיכים להתנהל בדרך עם רגשות קשים, עם חוויות קשות, עם מחלות, עם כעסים, עם הרגשה שהחיים לא פשוטים, והאמרה “החיים הם בית ספר” נכונה.
אכן, אנו בבית ספר. הגענו הנה בשביל ללמוד.
ללמוד מה ? ובכן… ללמוד להיות אחד. להתחבר לאחר, להבין שבסופו של יום אנו רק חלק קטן מהפאזל, להבין שהאגו לא משרת אותנו, לדעת שללב של כל אחד ואחד מאיתנו יש תפקיד הרבה יותר משמעותי מאשר לפעום ולפמפם ולהזרים את הדם בגוף.
ללב יש את התפקיד הכי משמעותי. הלב א ו ה ב. ובאם הוא לא ימלא את תפקידו כהלכה, הוא יסבול ובסבל שלו… ובאי מילוי תפקידו… יגרמו לנו נזקים פיסיים, גופניים.
לפיכך…. התפקיד שלך הוא בעצם… להתחבר לאהבה שבלב. לחפש ולמצוא את החלק הזה בלבך ולהביא אותו לידי ביטוי.
איך עושים זאת ?? עם כל הרגשות שקיימים בתוכנו ? איך אפשר לאהוב ולתת אהבה למי שפגע בנו ? איך אפשר לבטא אהבה כאשר אנו כואבים או כועסים ?
ללמוד זאת, זה תהליך… לא פשוט.
לכעוס על מישהו זה … נפרדות, ניתוק. לאהוב מישהו זה …. אחדות. התחברות הרסיס שזה אתה עם רסיס אחר.
אבל, לזכור תמיד שאעפ”י שאנו נפרדים…. הגענו הנה בשביל ללמוד להיות אחד עם כולם.
התהליך שתעבור עם עצמך הוא תהליך עוצמתי שיגרום לך לראות את עצמך ואת האחר באור שונה, באור וורוד, באור אוהב.
קחו החלטה להתחבר לרגש ה- א ה ב ה ל- 5 דקות ביום. שבו עם עצמכם, תסתכלו על פרח, עץ, ציפור, תמונה, ילד שמשחק בגן המשחקים ותשלחו לו אהבה. פשוט…. תשלחו אהבה. תרגלו רק ל- 5 דקות ביום את חווית האהבה. תעצרו והרגישו מה זה עושה לכם בגוף, איך זה מרגיש, איך פתאום הנשימות שלכם מתונות / רגועות יותר, איך תווי הפנים רפויים יותר, איך הלב נפתח ואיך פתאום הכל נראה אחרת – מושלם.
אהבה ואחדות בין כולנו. אמן.
נורית
הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו: לחץ כאן
פרסומת חיצוני
